במידה ואתם חשים כי נפגעתם בגין לשון הרע, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום זה על מנת לבחון האם אכן היה בפרסום המדובר דבר לשון הרע והאם ניתן יהיה לקבל סעדים בגין זה. יודגש כי לא כל אימרה לא נעימה או פרסום שגוי עולים כדי לשון הרע. לדוגמא, וויכוח נוקב בין בעלי דין במהלך דיון משפטי נהנה מחסינות מפני תביעת לשון הרע, גם אם הדברים שנאמרים בו קשים וחמורים. כמו כן, לשון הרע אשר שמעו אותה רק התובע והנתבע, איננה עילה לתביעה. לאחר שפניתם לעורך דין, האחרון יעמוד על נסיבות המקרה ויבחן שני היבטים מרכזיים:
האם מדובר בפרסום?
לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, אפשר שהפרסום יהיה במגוון דרכים: בכתב, בעל פה, ביצירת אומנות וכדומה. כמו כן, מספיק שהפרסום יגיע לאדם אחד זולת הנפגע בכדי שאפשר יהיה להגיש תביעה נגדו. לדוגמא, לשון הרע יכולה להיות גם במסגרת הודעה המכפישה את שמו של אחד הדיירים בבניין משותף, כאשר היא נתלית על לוח המודעות בכניסה לבניין. דהיינו, לא מדובר רק בפרסום בעיתון או בטלוויזיה.
האם מדובר בלשון הרע?
הפרסום עונה על הגדרות סעיף 1 לחוק היינו עלול להעליב אדם. איך ייבחן הדבר? בית המשפט יבחן על פי מבחן אובייקטיבי, האם אדם סביר בנעליו של מושא הפרסום, היה נפגע מהאמור בפרסום. אין צורך שמושא הפרסום אכן נפגע בפועל מהאמור בו ומספיק שהיה באפשרותו של הפרסום לפגוע בו. אכן, סביר להניח כי אם מושא הפרסום בפועל לא נפגע, האחרון לא יטרח לפנות לעורך דין ולהגיש תביעה (כדי לא לבזבז כספים וזמן). עם זאת, לעיתים, גם עצם פוטנציאל הפגיעה יכול לעלות כדי עילה להגשת תביעה. עורך הדין יעריך האם (לפי ניסיונו בתחום) יש סיכוי שבית המשפט יכריע כי ישנה אפשרות שהאדם הסביר אכן היה נפגע מהאמור בפרסום.
הוצאת דיבה על אחר, היא ביצוע עוולת לשון הרע, המהווה, על פי הדין בישראל, עוולה אזרחית וכן עבירה פלילית.
כאשר אדם תובע בגין הוצאת דיבה, הוא נשען על הוראות חוק לשון הרע, אשר נועדו להיות כלי בידם של נפגעי לשון הרע. כמו כן, אמון החוק על האיזון שבין חופש הביטוי לכבוד האדם. זאת משום שמימוש חופש הביטוי של א' יכול לפגוע בכבודו של ב' ובבואו של בית המשפט לפסוק בתביעות הוצאת דיבה, עליו לקחת איזון זה בחשבון.
תביעות בגין לשון הרע אשר מתקבלות על ידי בתי המשפט, מזכות את התובע בפיצוי כספי, אשר ניתן לקבלו, אף אם התובע לא הוכיח את הנזק. על סמכות חשובה זו נדון בהמשך בהרחבה.
מהי הוצאת דיבה?
חוק לשון הרע נוקט במונח לשון הרע, אשר כולל בתוכו למעשה גם הוצאת דיבה. ניתן לומר כי הוצאת דיבה היא פרסומה של אמירה שקרית, בעוד שלשון הרע, כוללת גם אמירות אמת.
האם ניתן לתבוע בגין לשון הרע, כאשר האמירה היא אמת? בהחלט שכן, אך חשוב לזכור כי במקרים בהם הפרסום היה אמת, ייתכן ועומדת למפרסם אחת מן ההגנות שבחוק לשון הרע. במצב דברים זה, אם תוגש תביעה, היא תידחה.
טעות נפוצה לגבי הוצאת דיבה ולשון הרע, היא כי ההתבטאות חייבת לפגוע, על מנת שתהיה עילת תביעה, אך אין זה כך. סעיף 1 לחוק לשון הרע, נוקט במילה "עלול" ואין מדובר בעניין מקרי.
הנפגע בשל הוצאת דיבה או לשון הרע, אינו מוכרח להיפגע בפועל, כדי להיות זכאי לפיצוי מהמפרסם. די בכך שיראה התובע, כי ההתבטאות יכלה, בנסיבות בהן פורסמה, לפגוע בו. אולם, בית המשפט לא יפסוק פיצוי, אם לא התרשם, מן הראיות שהוצגו בפניו, כי אכן היה פוטנציאל פגיעה בהתבטאות.
מדוע הסתפק המחוקק בכך כי ההתבטאות עלולה לפגוע? זאת משום שעצם האמירה הפוגענית מפרה את האיסור של לשון הרע. העובדה כי התמזל מזלו של נשוא האמירה והוא לא נפגע ממנה, לא משנה את העובדה כי המפרסם ביצע עוולה או עבירה כלפיו.
